התקפי זעם: איך להישאר רגועים?

רוב המלכודות (2), הם טריגרים שידועים לנו ההורים, אנחנו כבר יודעים שאם נכבה מסך, הילד ישתולל ואולי יזרוק את השלט, שאם נפעיל את המים במקלחת אולי הילדה תתחיל לצעוק, ושאם נבקש לחזור מגן השעשועים אולי היא תתחיל להרביץ. זה כבר קרה לנו הרבה פעמים, ולכן אנחנו יכולים לחזות מהם המלכודות והקשיים של כל אחד מהילדים שלנו. לכן, הזמן הכי טוב לאמן את הילד במיומנויות חוסן, הוא דווקא בעולם הירוק (1), לפני שמתרחש הטריגר. לפני המלכודת. לפני שמתחיל הלחץ. העולם הירוק (1) הוא זמן נהדר לאמן מיומנויות שנותנות חוסן, כמו לשתף פעולה עם מסלול סדר יום, כמו ללמוד שמתפשרים כאשר ה"רצונות שונים", תוכלו לקרוא על כך בהדרכה השנייה ששלחנו לכם…

בנוסף, העולם הירוק (1) הוא זמן שבו אנחנו ההורים מתכוננים אל המלכודת, בודקים איך אפשר להכניס הדרגתיות, ואיך מראש למנוע הידרדרות. על כך נדבר בהדרכות הבאות ובהדרכה בלייב (אם עוד לא נרשמתם, יש כפתור הרשמה בתחתית הדף).

בעולם הצהוב (3), אומנם הילד כבר בלחץ, אבל הוא עדיין שומר ולא פוגע, ועדיין אפשר ליצור איתו שיח, מה שנקרא "יש עם מי לדבר". ולכן גם העולם הצהוב, הוא זמן מעולה לאמן במיומנויות חוסן, גם כאן נוכל לאמן להתפשר במצב שבו יש "רצונות שונים". נוכל לאמן את הילד להתאפק לשמור ולא לפגוע. נוכל לאמן אותו לספר לנו בתוך מצב לחץ מה הוא צריך ומה יוכל לעזור לו. נוכל לאמן אותו ביכולת לעצור רגע את הדיבור וללמוד להרגיע את הגוף, ועוד ועוד… אפשר לומר שהעולם הצהוב זה הזמן הכי חשוב שלנו באימון הילד.

בעולם הכתום (4), הילד כבר פוגע וזה הרגע לשים גבול, ובצורה אסרטיבית לומר "בבית שלנו לא מרביצים".

בעולם האדום (5), הילד כבר מציג התפרצות זעם מלאה, וכאן זה זמן לשים גבול ולעשות "גמילה" תוך כדי שמירה על חיבור רגשי. על כך נדבר בהדרכה שתשלח במייל שבוע הבא.

ומה עושים בסיום התקף זעם, בעולם הצהוב (6) והירוק (7) ?

בסיום התקף זעם, הבשורה הגדולה היא, שאנחנו לא צריכים לחפש עונשים, אנחנו לא צריכים לנזוף, ואנחנו לא צריכים להסביר לו שוב ושוב שהוא "לא היה בסדר". למה? כל זה מיותר ורק לוקח מאיתנו הרבה כוחות חשובים.

מיותר?! למה זה מיותר? כי אם אנחנו עובדים לפי הספירלה אז את הלימוד העיקרי אנחנו עושים כל יום, מתי? בעולם הירוק (1), והצהוב (3) שם אנחנו מלמדים את רוב מיומנויות החוסן, ובעולם הכתום (4) והאדום (5) – אנחנו מעמידים גבול ועושים גמילה, אנחנו דואגים שלא יהיה רווח אחרי אלימות. כלומר הלימוד כבר התרחש, ואחרי התקף זעם זה זמן לחזור לכוחות.

איך חוזרים לכוחות? אחרי שסוף סוף הילד מתחיל להתקרר ומפסיק לפגוע (6 & 7), המשימה שלנו היא לחתור לחיבור ולקרבה, ולעזור לילד לחזור למסלול סדר היום. כלומר, מקלחת, ארוחת ערב, סיפור ולמיטה. "חוסן נפשי" היא היכולת להמשיך הלאה גם אחרי אירוע קשה. לכן, עכשיו בסיום האירוע, נעבוד רק על היכולת של הילד לחזור למסלול סדר היום, וזו עוד אחת ממיומנות החוסן, שאנחנו רוצים ללמד. מה שהיה היה – אנחנו עם הפנים קדימה. המסר שלנו לילד הוא "אתה בסדר, אני בסדר, הכל בסדר, חוזרים לחיים".

ואואוו כמה כוחות זה נותן למשפחה שלנו, וכמה כוחות זה יכול לחסוך לנו. כן, זה ממש להוריד שק גדול מהכתפיים. להוריד את השק של האשמה המיותרת. 

אז בוא נסכם, כאשר ברור לנו ההורים, איך להגיב בכל מצב לחץ, אנחנו עובדים כמו צוות אמבולנס במצב אמת, אנחנו מנהלים את האירוע, מבלי שהלחץ ינהל אותנו, וזה עוזר לנו להתמודד עם הכעס של הילד, מבלי להיגרר למטה, בלי ליפול למערבולת ריגשית בעצמנו. במקום מערבולת שסוחפת אותנו למטה, אנחנו מנהלים את האירוע וצומחים מעלה, הספירלה מושכת אותנו למעלה.

כאשר אנחנו ממשיכים לפעול בדרך של צמיחה ואימון הילד, לאט לאט צבעי הספירלה משתנים, כלומר, הרבה פעמים אירועים של לחץ ותסכול מצליחים להסתיים בעולם הצהוב (3) ולא מידרדרים לעולם האדום (5). הילד שלנו לאט לאט לומד מיומנויות, והם נותנים לו מענה לצורך, כשיש לילד ולילדה שלנו כלים, הם כבר לא מגיעים למצבי קיצון והתקפים. סוף סוף יש רוגע בבית, ונאמר ביי ביי להתקפי זעם. בהדרכה הזו דיברנו על התמונה הגדולה, וזה כלל הרבה תיאוריה, ובהדרכות הבאות נשלח דוגמאות מעשיות וסיפורים להמחשה.