לכן, אנחנו ההורים, נקראים לחפש את תוכנית הפעולה המומלצת, כך שהילד שלנו ישנה את הדפוס שלו, לצעוק, להתפרץ ולהרביץ, ויבנה כלים פנימיים, להתמודד עם שינויים ותסכולים, בדרך תקשורת מתאימה.

השאלה שנשארה היא למה הצעקות, הבכי וההתפרצויות, נהפכו אצל הילד שלנו, לדרך תקשורת יום יומית, ולא חלפו כמו שהגיעו? 

בואו נתבונן רגע, על דברים שהילד שלנו, רגיל לעשות ביום יום, ושפחות אהובים עלינו. כמו לשחק במחשב שעות, או שוב לומר לנו "לא בא לי"… בעצם כולן התנהגויות שמתרחשות ביום יום, ושנהפכו לדפוס קבוע. הן נהפכו לדפוס קבוע כי בפועל, הן נותנות מענה לצורך אמיתי, כלשהו של הילד. זאת אומרת שלכל התנהגות שקיימת כדפוס, יש איזה שהוא "צורך מניע", צורך שמניע את הילד לבצע פעולה, ואין דפוס שמתרחש "סתם" ללא סיבה. גם התפרצות זעם, כמו כל תבנית התנהגות, בעצם עוזרת לילד שלנו, לקבל מענה לצורך מניע אחד או יותר, לו הוא זקוק באותו הרגע.

חשוב שנפריד במחשבה שלנו, בין ההתנהגות החיצונית, לצורך המניע. ההתנהגות החיצונית, כמו במקרה שלנו, התפרצויות, והרבצות, הם אינם לגיטימיות ונרצה שיפסיקו. בעוד הצורך המניע של הילד שלנו, הוא כן לגיטימי, וכן נרצה שהוא יקבל עליו מענה.

נדמיין רגע, ילד צמא, שרוצה לשתות מים מבאר המוקפת חומה. בשביל להיכנס הוא שובר חלון בחומה, פורץ פנימה ושותה מהבאר. אנחנו ניגשים ואומרים לו, רק רגע, מותר לך להיכנס פנימה, אבל רק דרך הדלת. לדלת הזו, יש צרור מפתחות מיוחד, שפותח אותה, ואני אלמד אותך להשתמש בהם.

הדרך, שהילד שלנו, יוכל לקבל מענה, לכל צורך מניע שלו, היא בעזרת מיומנויות חדשות, נקרא להן "מיומנויות חוסן". הן צרור המפתחות שיפתחו לו את הדלת, כדי להגיע אל באר המים, בדרך המתאימה.

ההבנה שחייב להיות צורך מניע חבוי, ישר מעלה בנו את השאלה החשובה – "מה הצורך המניע של הילד שלי בהתפרצות זעם?"

בשביל לענות על זה נעשה תרגיל קצר.. נסו עכשיו להיזכר בהתפרצות, שהיתה לילד שלכם לאחרונה, וננסה ביחד להבין, מהו כל צורך מניע, באותה סיטואציה … נזכרתם במשהו?… עתה, נסו לגלגל ולהיזכר מאיפה הכל התחיל. מה היה הדבר הראשון שלא מצא חן בעיניי הילד? התבוננו בתסכול הזה, מזווית הראיה של הילד שלכם…מה הוא רצה? וזה מגלה לנו את הצורך המניע הראשון של הילד, זהו צורך ברור – הצורך להשיג שליטה על הסיטואציה, ולהשיג את מה שהוא רוצה. בפועל, כאן ועכשיו, הוא רוצה למשל.. שתפתחו לו חזרה את המחשב… או להישאר בגן המשחקים, או שאולי הוא ממש תכנן לשתות את השוקו בכוס הירוקה ואנחנו מזגנו באדומה… מה שבטוח שהילד שלנו רוצה להשיג משהו, והבכי הממושך וההרבצות משמשות כרגע, את דרך התקשורת וההשפעה שלו. זהו הצורך המניע הראשון, וביסוד שלו הוא צורך לגיטימי.

הצורך המניע לשלוט בסיטואציה, כך שיקרה מה שהוא רצה, זהו צורך לגיטימי, אבל הוא צורך שלא ניתן למימוש, כי בעולם שלנו, אף אחד לא שולט בסיטואציות ומשיג מאחרים, כל מה שהוא רוצה. לעומת זאת בעולם שלנו, כן ניתן להשפיע על הסיטואציה! לכן השאיפה שלנו, היא ללמד את, הילד שלנו, לעדן את הציפייה לקבל הכל, ובמקום לנסות להשיג שליטה, נלמד אותו את המיומנויות שעוזרות לו להשיג "השפעה", כך שיתחשבו בו, כך שיקחו אותו בחשבון, כך שיראו את הדברים מהזווית שלו, כך שלפחות חלק ממה שרצה, יקרה.

עד כה דיברנו על הצורך המניע להשפיע, זה באמת חלק חשוב, אבל לא כל התמונה. כי הרבה פעמים נרגיש שעוד לא הבנו אפילו מה בדיוק קרה, וכבר מתחיל בכי עוצמתי, ואי אפשר להבין מה בכלל הילד רוצה… וזה בדיוק, מוביל אותנו לכך, שמתקיים כאן צורך מניע נוסף.. כי מעבר לצורך המניע להשפיע, יש צורך שלרוב אנחנו לא מודעים אליו… זה הוא הצורך לשחרר לחץ, למה הכוונה? ברגע שמבחינת הילד התרחשה הפתעה לא נעימה, זאת אומרת, פער בין הרצוי למצוי, בין מה שהוא תכנן במחשבה שלו, לבין מה שקרה במציאות… התסכול, ההפתעה הלא נעימה הזו, ישר מתבטאת בגוף בצורה של לחץ. הלחץ הזה, תמיד חייב להשתחרר מהגוף, ואצל הילד שלנו הלחץ הזה, ישתחרר בדרך אליה הוא כרגע רגיל, דרך בכי ארוך, צעקות, קללות או הרבצות. גם אנחנו המבוגרים מכירים את הלחץ הזה שמורגש בגוף, כשהדברים לא הולכים לפי מה שתכננו… בבית או בעבודה.. רק ההבדל הוא, שלנו המבוגרים, יש יותר כלים, כדי לנהל את הלחץ שלנו, בדרכים בוגרות שלא יפגעו באף אחד, בעוד הילד שלנו, בינתיים עוד לא מכיר, דרכים אחרות ויעילות, לשחרור הלחץ, ולכן הלחץ משתחרר בבכי, קללות או הרבצות, והוא מאבד שליטה.

הצורך המניע השלישי, שמקבל מענה כרגע בעזרת התפרצות זעם, הוא הצורך המניע, לבטא את עצמי. בהתפרצות הזעם, בעזרת הבכי, הקללות והמכות, הוא זועק את זעקתנו, מוציא החוצא את מה שאגור בפנים. נעשה לי עוול… זה לא הוגן… לא הייתי מוכן להפתעה הלא נעימה הזו…. לילד שלנו אין מספיק מילים חזקות שישמשו אותו בזמן תסכול, כמו שלנו יש, והפעולות הכוחניות, כרגע, משלימות את החסר. שוב נאמר, ההרבצות אינן לגיטימיות, אבל הצורך המניע של הילד הוא כן לגיטימי, ולכן מתפקידנו ללמד ולאמן אותו במיומנויות חדשות, שיתנו מענה לצורך המניע שלו, לבטא את עצמו ברגעי תסכול. המיומנות המילולית, היא גם היכולת לשחרר את המילים, תוך כדי ההתרחשות המתסכלת, כי גם לילד, מאוד מילולי, המילים יכולות להיתקע ברגעי התסכול, וזה המקום שלנו לאמן את הילד, לשחרר את המילים, כך, שלא יצטרך להתבטא בכוחניות.

הצורך המניע הרביעי, שנרצה להדגיש, שמקבל מענה כרגע דרך התפרצות הזעם, הוא הצורך המניע, לקבל הכרה והתייחסות לקושי שלי. שההורה יעצור הכל וייתן לי הקשבה, הבנה, אמפתיה, בזמן שכל כך קשה לי. הילד זקוק לפניות מלאה של ההורה, וההתפרצות נותנת מענה, כי היא מגייסת את ההורה לעזוב הכל ולהיות פנוי אל הילד, ונותנת לילד הכרה, לכך שהקושי שלו חשוב גם בשבילי. כולנו מכירים את הילד שניגש להורה להראות לו שהוא קיבל מכה, ההורה אומר וואו.. ונותן נשיקה ליד מקום הכאב, והילד חוזר לשחק. זו סיטואציה בה אנחנו, עוצרים הכל, ונותנים בטבעיות, התייחסות והכרה לקושי. גם במצבי התסכול, הילד זקוק להתייחסות מלאה. תוכנית הפעולה שלנו, תהיה חייבת לתת מענה, לצורך המניע של הילד לקבל הכרה, הקשבה ואמפתיה, כאשר קשה לו. התפקיד שלנו, הוא לא רק להעניק הכרה ואמפתיה, אלא גם ללמד את הילד שלנו, לדעת איך הוא יוכל לגייס את ההתייחסות והאמפתיה מאיתנו ומאחרים, בדרך לגיטימית ללא בכי והרבצות, וזו מיומנות חוסן שאליה אנחנו חותרים.

אז בואו נסכם על מה דיברנו, הפרק הזה התמקד בתשובה לשאלה החשובה "למה הילד שלנו מרביץ?", דיברנו על ההפרדה, בין ההתנהגות, לבין הצורך המניע. כך שהתנהגות זעם אינה לגיטימית, אבל כל צורך מניע, לו היא נותנת מענה, הוא לגיטימי. הנה המרכזיים: "הצורך להשפיע, כך שיתחשבו בי", "הצורך לשחרר לחץ מהגוף", "הצורך להביע את עצמי, נעשה לי עוול" ו"הצורך לקבל התייחסות לקושי שלי, כך שיפנו לי זמן, ויבינו אותי". וזה מוביל אותנו לכך, שנרצה תוכנית פעולה, שתבנה אצל הילד שלנו יסודות, שישמשו אותו לשנים רבות, שתלמד את הילד שלנו מיומנויות חדשות, להם קראנו "מיומנויות חוסן", המיומנויות הללו, יתנו לו מענה לכל צורך מניע, אבל.. דרך התנהגויות חוסן חדשות ולגיטימיות.

המסקנות בפרק הזה, מעלים גם הרבה שאלות… ולכן אנחנו נמשיך אתכם יחד בסדרת הפרקים החינמיים שלנו, שם אנחנו הולכים לתת לכם מענה לשאלות החשובות. בפרק הבא נדבר על למה זה לא מצליח לנו? בפרק לאחר מכן נדבר על איך לבחור את האתגר לאימון? בפרק לאחריו נדבר על – מהן עשר מיומנויות החוסן, שחשוב שנאמן את הילדים שלנו בהם. ולבסוף בפרק האחרון, נדבר על שבע אסטרטגיות מובילות, שיעזרו לנו ההורים באימון הילד.

לחצו הכפתור למטה, ותעברו לפרק הבא.

כאן קרן פרקש ועמיר ניצני, נתראה בפרק הבא.

רוצים לשתף אותנו במחשבות או שאלות? כתבו ווצאפ לקרן פרקש 050-5646847

או רישמו מייל keren.ads@gmail.com